פרשת בהעלותך – שבעה ספרים

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר י לה' – לו')

"ויהי בנסע הארן. עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש." (שבת קטז, א) (רש"י)

לפני ואחרי פסוקים אלו יש כעין "סימניה": נו"ן הפוכה, שפניה לאחור. לומר שאין זה מקומו הנכון. ולמה נכתב כאן? כדי ליצור חייץ והפסק בין פורענות לפורענות. כדברי רש"י, אלמלא חייץ זה היו נכתבים בתורה שני חטאים ברצף אחד, והיה זה מעורר קיטרוג נורא על עם ישראל, שתוצאותיו מי ישורם. מה עשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו על עם ישראל, שתל פרשה זו כאן, להפסיק ולחצוץ בין חטא למשנהו.

הגמרא במסכת שבת (דף קטו) אומרת: ת"ר "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" (במדבר י- לה) פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה. רבי אומר, לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה": (משלי ט – א) אלו שבעה ספרי תורה.

רואים שלשיטת רבי יהודה הנשיא יש שבעה ספרים ולא חמשה. ומחלק את התורה כך, בראשית, שמות, ויקרא, במדבר מתחילתו עד הפסוק "ויהי בנסוע הארון". שני הפסוקים "ויהי בנסוע הארון ו – ובנחה יאמר" זה ספר נוסף, ומהפסוק "ובנחה יאמר עד סוף החומש זה שוב במדבר, וחומש השביעי הוא דברים. נמצא שחומש במדבר לשיטת רבי הוא שלשה ספרים. ומביא סימוכין לדבריו שהתורה נחלקת לשבעה ולא לחמשה מהפסוק במשלי: "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה". יסודות התורה הינם שבעה עמודים.

ויש להבין במה זכו שני פסוקים אלו "ויהי בנסוע – ובנחה יאמר" עד כדי להחשיבם כספר בפני עצמם?

ואפ"ל כי בהיסטוריה של עם ישראל עדים אנו, כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, קיימת רדיפה תמידית אחר עם ישראל להשמיד להרוג ולאבד. וסכנה תמידית נוספת ניצבת בפתחו של העם היהודי והיא סכנת ההתבוללות והטמיעה.

מטבע הדברים כאשר עם ישראל מפוזר בין העמים בגלות, אזי סכנת ההרג והשמד מוחשית יותר, עם ללא ארץ, ללא מדינה, ללא צבא, נתון לחסדיהם של אומות העולם בגולה. ואכן המציאות העגומה בהיסטוריה של עם ישראל הוכיחה, החל מפרעה, המן, האינקויזיציה, גירוש ספרד עד לשואה הארורה האחרונה.

אך כאשר עם ישראל בארצו, במולדתו או אז סכנת ההתבוללות, הסכנה הרוחנית היא יותר מוחשית. כיוון שאז דומים אנו לכל העמים, יש לנו מדינה, צבא, ממשלה, מערכת משפט ואכיפה ככל הגויים בית ישראל. אם כן למה צריך יותר דת ורוחניות? תפילה, שבת, כשרות וכו'.. אנחנו מסודרים מה שנקרא, כמו כל הגויים!

כל זה כבר ראה משה רבנו כאשר הראה לו הקדוש ברוך הוא, דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו, וראה את כל התלאות הללו שמעותדים עם ישראל לעבור במשך שנות גלותם, ולנוכח מציאות עגומה של שתי סכנות אלו, סכנת הרג ושמד הגוף, והרג ושמד הנשמה, מתפלל משה רבינו המנהיג הדגול על עם ישראל, וכנגד הרג ושמד פיזי אומר: "ויהי בנסוע הארון", כאשר ברית ה' נוסע בגלות עִם עַם ישראל, ומושלכים מעם לעם וממדינה למדינה, ונתונים לחסדיהם של אומות העולם בגלות. וסכנה גדולה מפני הכחדה פיזית קיימת, אזי "ויאמר משה – קומה ה' ויפוצו אויביך וינסו משנאיך מפניך". רבונו של עולם, הצל את עמך ישראל בגלותם ובשפלותם מפני הכחדתם על ידי עשיו הרשע, אלו אומות העולם, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.

"ובנחה יאמר", וכשארון ברית ה' יחד עִם עַם ישראל במנוחה, בארצם, בנחלתם, או אז יש סכנה של שמד רוחני, ככל הגויים בית ישראל, על זמן כזה מתפלל משה רבנו ואומר: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל". "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

מכאן נראה גודל חשיבותם של שני פסוקים אלו "ויהי בנסוע הארון" ו"ובנחה יאמר" שהחשיבם רבי יהודה הנשיא כספר בפני עצמו, ללמדך כי כל היסטוריית עם ישראל רמוזה וטמונה בהם.

נושא: פרשת בהעלותך