פרשת בא – מתוך החושך יצא האור

ידועה היא שאלתו של האלשיך הקדוש, כאשר הקב"ה ביקש להפוך את סדום, הוא אומר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אומר הקב"ה לאברהם: וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹֽד… הם אנשים מושחתים, ואני עומד לאבדם מן העולם! עומד אברהם אבינו ומתחנן עבורם – ריבונו של עולם, אולי יש ארבעים… שלושים… עשרים… אמר לו הקב"ה – אין שום דבר!

מאידך בברית בין הבתרים אברהם אבינו, אברהם אבינו שומע מהקב"ה {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה הבנים שלך ירדו לארץ נכר ארבע-מאות שנה! תדע לך, הם הולכים להתייסר בייסורים קשים ומרים!

אברהם אבינו מתעורר מברית בין הבתרים, ולא מצאנו שהוא מבקש רחמים מהקב"ה עבור בניו, גם לא קיצור שנות הגלות, ממש כלום! מדוע? למה הוא לא מבקש?!?

מאידך, בסוף פרשת שמות משה רבינו עומד ושואל את הקב"ה: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה??

ריבונו של עולם, ראיתי מה עשו דור סדום, וראיתי מה הענשת אותם … ראיתי מה עשו דור הפלגה, ואיך הענשת אותם.. אבל העם הזה מה עשה? למה הם במצרים??? ואם תאמר את שאומרת הגמרא במסכת נדרים לב': כיון שאברהם אבינו שאל בברית בין הבתרים שאלה שלכאורה, יש בה פקפוק באמונה – בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶֽׁנָּה? אז מה על כל מילה מאה שנים ?! בגלל זה יורדים למצרים לארבע מאות שנים?! כמו כן, למה לא לקחת את ישמעאל?? או את עשו??? למה רק עם ישראל צריך לסבול מזה?!

והקב"ה לא ענה למשה…

וצריך להבין באמת, מה טמון כאן, ומה הסוד והתועלת שיש בזה לקחת שבעים נפש צדיקים וטהורים, זכים וברים, ובהם יעקב אבינו, ולהורידם למצרים, ארץ התועבות, מקור הטומאה והזוהמה, ערות הארץ. אם בכל זאת צריך גלות, כלום אין ארץ אחרת נורמלית יותר, שיגלו בה?

הגמרא במסכת ברכות ג, א אומרת: ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי שנאמר {ירמיה כה-ל} ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו. וסימן לדבר, משמרה ראשונה, חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.

שלש משמרות הוי הלילה – לילה זה חושך, חושך זה זמן של גלות. הגלות הראשונה, זו גלות של חמור נוער. חמור נוער, זהו מצרים, שיא החומריות! ולמה יורדים דוקא לשם? מה יש לחפש שם?

אומר על כך ר' צדוק הכהן מלובלין. כדי להקים את עם ישראל מחדש, זה צריך לבוא מתוך ריקבון.

כשם שזורעים חיטה, מה קורה לחיטה? נרקבת ורק לאחר מכן היא וצומחת.

וכדברי הגמרא במסכת שבת עז, ע"ב: אמר ליה מ"ט מה הסיבה עיזי מַסְגָן ברישא והדר אימרי העזים הולכות ראשונות שהם שחורות ולאחר מכן באים הכבשים הלבנות א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא כל היסוד הוא, שמן החושך נברא האור. אין לך שום אור שמתגלה אלא מתוך החושך.

וזו היא הנהגת הבורא יתברך…

אברהם אבינו אבי האומה המאמין הראשון בעולם, מהיכן בא? מהיכן צמח? נולד וגדל בביתו של תרח! תרח היה עובד עבודה זרה, תרח היה יצרן מספר אחד של פסלים לעבודה זרה, תרח היה הסיטונאי הראשי לשיווק פסלים לעבודת אלילים. מהבית הזה צמח אברהם אבינו, ראש המאמינים! איך יתכן להוציא מבית כזה, את ראש המאמינים ??? על זה כבר אמר איוב {יד, ד} מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. מתוך שיא הריקבון, צומחת הגדולה!

חזקיהו המלך, לא רצה להתחתן, כי ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו בנים לא טובים. אמר לו הנביא ישעיהו – אל תיכנס לחשבונות שמים… את המוטל עליך אתה צריך לעשות! חזקיהו היה צדיק, קודש קודשים, ביקש הקב"ה לעשותו משיח. ומי היה אביו של חזקיהו?? אחז המלך, אחז הוא שסגר את כל בתי הכנסת ובתי המדרש ולא נתן לשום אדם ללמוד תורה. איך יתכן שמאדם כזה יצא חזקיהו המלך? איזה היגיון יש בזה?

אלא שאין האור צומח אלא מתוך החושך. זו ההנהגה של הבורא!

אם כך מהי ההנהגה שהיתה במצרים? מה חיפשו שם עם ישראל, ולשם מה הוצרכו לרדת לתועבה הזו לארבע מאות שנה?

אומר רבי צדוק הכהן מלובלין יסוד נורא – כדי להגיע למתן תורה, צריכים להיות מנותקים מן התאוה והחמדה. לא שייך לקבל תורה, עם תאוות וחמדות.

אדם שבראשו תאוות, התורה לא תשכון בו, תורה לא תיכנס לו לראש. תורה בשילוב תאוות חומריות, לא הולכים ביחד כותב רבינו בחיי חובת הלבבות.

הגמרא במסכת שבת קמ"ו אומרת: בשעה שחטא אדם הראשון, בא הנחש אל חוה והתיל בה זוהמה, 'הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל' והזוהמה הזאת עברה לכל צאצאיה של חוה. זוהמת הנחש זו התאווה. תאוה הוא לעינים. כל צאצאיה של חוה מצויים כעת בתוך החמדה. אם נכנסה בהם החמדה והתאווה, אין להם יכולת לקבל את התורה.

מה אם כן עושים??

צריכים להתנתק מן החומר, צריכים להתנתק מן התאוות… איך עושים את זה ??? גזרה חכמתו יתברך, שצריכים לרדת למרכז התאוות של העולם – למצרים! למה ??? שם מתוך החושך, יצא האור!

כשאברהם אבינו שומע מהקב"ה, שכדי לקבל את התורה, צריכים לזכך את חטא הנחש הקדמוני, וצריכים להיות במצרים ארבע-מאות שנה… אברהם אבינו לא מבקש הקלה, לא מבקש הנחה. כי כל הייעוד, כל המטרה של הירידה למצרים, היא כדי להפוך לנקות, ולצרף את עם ישראל מזוהמת הנחש, להיות נקיים מתאוות ומחמדות!

בא משה רבנו ושואל – ריבונו של עולם, אז למה רק בני ישראל יורדים למצרים לגלות? למה עשו וישמעאל לא ירדו גם הם?

עשו וישמעאל, לא קשורים לקבלת התורה, לכן אין להם מה לעשות במצרים!

כך אומרת הגמרא במסכת שבת – עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני, כלתה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו למרגלות הר סיני, לא כלתה זוהמתן. למה? כי הם לא היו במצרים… מי שהיה במצרים, הזדכך, ומי שלא היה במצרים, לא יכל להזדכך.

עם ישראל התנתק מן החומר, ביציאה ממצרים… עם ישראל הגיע למעמד הר סיני, זך וטהור, נקי מן החומריות, מן התאוות והחמדות, נקי מזוהמת הנחש!

על פי זה נוכל עכשיו בס"ד להבין את דברי הגמרא במסכת שבת קמז, ב. אומר הגמרא: – אמר רבי חלבו חמרא דֶפְרוֹגָיְיתָא וּמָיָא דֶדְיוּמְסֶת קיפחו עשרת השבטים מישראל תענוגות ותורה לא הולכים ביחד! חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, לא הולכים ביחד!

הגמרא מספרת מעשה מחריד ביותר, רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם הגיע למקום שנקרא דיומסת, אתר תענוגות אימשיך בתרייהו נמשך אחר התענוגות … שכח את כל התורה, כי מקום התענוגות עם תורה, לא הולך ביחד! הוא חוזר לביתו ומכבדים אותו בעליה לתורה, הוא עולה וקורא וטועה! במה הוא טועה?? במקום לקרוא {שמות יב-ב} החדש הזה לכם ראש חודשים, הוא קורא החרש היה לבם. למה דוקא את הפסוק הזה? כי זו המצוה הראשונה, שנאמרה לעם ישראל, לקראת ההתנתקות מן החומר… מי שלא מתנתק מן החומריות, הוא יקרא החרש היה לבם – תאוות עם תורה ביחד, זה לא הולך!

יהיה אדם גדול שבגדולים, ענק שבענקים, אפילו כר' אלעזר בן ערך שעליו נאמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אחת, ור' אלעזר בן ערך על כף מאזנים שניה… מכריע הוא את כולם!

אם יש תאוות?! אם יש חמדות?! אם יש עולם הזה?! אין תורה!!! הכל בטל ומבוטל!

משה רבינו עליו השלום התנתק מן החומר, זכה להיות איש אלוקים! וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוקים את בני ישראל… ככל שאתה מתנתק יותר מן החומר, אתה נדבק יותר בשכינה!

נושא: פרשת בא