פרשת שמות – שלא שינו

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ." (שמות א, א)

אולי נקודה אחת מהפרשה הקודמת ומשם בס"ד נתחבר לפרשתנו. הפרשה האחרונה פרשת ויחי בספר בראשית הינה כידוע פרשה סתומה, היינו ללא שום רווח בספר התורה בין סיום פרשת ויגש לויחי אלא נכתבה ממש צמוד ולא כמקובל שיש רווח בין פרשה לפרשה לפחות רווח של תשע אותיות. וזאת למה?

לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש יעקב לגלות את הקץ לבניו, ונסתם ממנו בב"ר (צו, א.):

פירוש: ביקש יעקב לגלות לבניו את זמן גאולתם ונסתלקה ממנו השכינה.

ידוע שבמכירת יוסף היו רק תשעה כיוון שראובן לא היה באותו מעמד וגם לא בנימין א"כ נותרו תשעה. וידוע עוד כי האחים נשבעו החרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא וישב ב.)

זה שכתוב בפסוק: וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: (פרק לה. פסוק לז)

ויבך אתו אביו. על מי המדובר? אומר רש"י במקום, על יצחק אבינו! שהיה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי: אמר, היאך אגלה, והקב"ה אינו רוצה לגלות לו: (רש"י)

א"כ יעקב אבינו כשבא לגלות לבניו את הקץ עשה חשבון פשוט: תשעה אחים שנטלו חלק במכירת יוסף, כפול שם ה' יתברך בשם אהיה שזה עשרים ואחת שבו נשבעו ששום אחד לא יגלה, נמצא 9X21=189 רצה לומר להם שמאה שמונים ותשע שנים תהיו בגלות ובשנת "קץ" מאה ותשעים תצאו מהגלות.

אבל נסתלקה ממנו השכינה. לא ידע יעקב שהאחים צירפו איתם לשבועה גם את השכינה כדי שיהיו מנין. ואם נצרף את השכינה אז יש עשרה לא תשעה. ואז יהיה החשבון 10 X 21 נמצא = 210 כמנין רדו.

כן מצינו אצל משה רבנו כשנתבקש על ידי הקב"ה בסנה ללכת לגאול את ישראל ממצרים, ידע משה כי נשבעו האחים. וחשב משה כי הם נשבעו בשם הויה ברוך הוא שזה 26 לכשנכפיל 26 ב – עשר יצא מאתים ושישים. לפי חשבון זה יש עוד זמן ולכן סירב ללכת לגאול אותם.

וזה שכתוב שהקב"ה ראה את משה כי הוא 'סר לראות', כמובא בפסוק: (שמות פרק ג. פסוק ד'): וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: מה זה סר? בגימטריה 260 רואה הקב"ה כי משה מביט על סר = 260 לכן אמר לו הקב"ה אהיה אשר אהיה שלחני אליכם.

החשבון לפי מה שנשבעו בשם אהיה שזה כמנין קץ מאה ותשעים ולא בשם הויה ולכן הגיע זמן גאולתם.

על הפסוק ואלה שמות בני ישראל. כתב במדרש תנחומא, מדוע נאמר ואלה עם ואו ולא הסתפק לומר אלה שמות בני ישראל?

כי זמן הגלות התחיל עוד מימי אברהם אבינו משנולד יצחק, וזה אומרו ואלה וגו' הבאים מצרימה מוסיף על הראשונים לומר לך שגם הראשונים בגלות היו ואלה עמהם.

ספר שמות הינו ספר הגאולה, ספר הבנים, ומחובר הוא לספר בראשית בו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול': (בראשית טו. יג' – יד')

כמו כן לא אחת מתגלה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו ואומר לו: 'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה'. (שם מו. ד')

כך גם יוסף בשלהי ספר בראשית מבקש את אחיו: 'אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב': (שם נ. כד')

סיפור יציאת מצרים אם כן הרי הוא המשך התגשמות נבואת האבות בספר בראשית.

לאחר מאתיים ועשר שנים של שעבוד הגוף והנפש במצרים זכינו לגאולה וליציאה מעבדות לחירות בניסי ניסים ובשפטים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים.

במה זכינו להיגאל ממצרים בכל הניסים הללו. הלא דבר הוא – עד היום נס זה של יציאת מצרים מהדהד בעולם ומשתמשים בו כדוגמא לעמים משועבדים ומדוכאים תחת עוּלם של אחרים!

חז"ל במדרש רבא חומש ויקרא (סדר אמור פרשה לב') עמדו על כך ולימדונו כי בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ואת לשונם, ולא היה בהם דלטורין – לא אמרו לשון הרע, והיו גדורים מעריות.

שלא שינו את שמם! כך נאמר בפסוק: 'ואלה שמות הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה': שמות בעלי משמעות ומלאים תוכן, ונשארו בשמם ולא הושפעו מאווירת מצרים ומשמותיהם וכך נשארו נאמנים לבית אבותם כפי שראינו בברכות יעקב לנכדיו 'ישימך אלוקים… ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק' התייחסותם היא לאבות הקדושים יעקב יצחק ואברהם וממילא זה שמנע אותם מהתבוללות.

שלא שינו את לשונם!

נותרו מדברים בשפתם – לשון הקודש, לוּ שינו את לשונם, אזי זהותם היתה משתנה ומשמעות שמותיהם אף היא היתה מאבדת את ערכה וחשיבותה, שהרי לא בכדי נקראו בשמות אלו, ראובן שמעון וכו' לכל אחד מהשבטים מציינת התורה את משמעות שמו, ראובן – כי ראה ה'… שמעון – כי שמע ה' וכו'… משמעות זאת באה לידי ביטוי אך ורק בשפת לשון הקודש, בשפה אחרת היו שמות אלו מאבדים את משמעותם. כמו כן כאשר נגלה יוסף לאחיו אמר להם: 'והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם': (שם מה. יב') בשפתכם שהיא לשון הקודש.

היו גדורים מעריות: שמרו על התא המשפחתי, לא התבוללו ולא נישאו נישואי תערובת, כמו שנאמר בפסוק: 'את יעקב איש וביתו באו' כל אחד ואחד עם ביתו שלו, וזהו למעשה תנאי ויסוד לשמירה על הזהות, למניעת התבוללות ולשימור העם והישרדותו.

שלא היו בהם דלטורים – לשון הרע, אהבה ואחוה שררה ביניהם, למרות שמצאנו שכאשר יצא משה רבנו לראות בסבלותם של עם ישראל כפי שנאמר בפסוקים: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו: ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול:

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך: ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר: (שמות ב. יא' יד') שני אנשים עברים. דתן ואבירם הם. (רש"י)

כשמשה ביום הראשון מציל את העברי – בעלה של שלומית בת דברי שהוכה על ידי הנוגש המצרי, ולמחרת ביום השני רואה משה את דתן ואבירם ניצים ופונה לרשע ואומר, למה תכה רעך? ואותו רשע במצח נחושה עומד ומאיים על משה שהציל עשוק מידי עושקו שימסור אותו לשלטונות? אומר משה, אם ישנם אנשים שליליים כאלה, אז באמת 'אכן נודע הדבר'. אני כעת מבין מדוע אנו סובלים!

אמנם שדתן ואבירם הם לא מייצגים, והם אך יוצאים מן הכלל שמאשרים את הכלל, אך כלל ישראל היו ודאי אנשים חיוביים, היו מאוחדים ומסייעים איש לרעהו, עד כדי ששוטרי ישראל הוכו על ידי קלגסי המצרים משום שלא רצו להכות את אחיהם כמו שנאמר בפסוק: 'ויוכו שוטרי בני ישראל'.

ומצאנו רמז לאחדותם בפסוק ה' בו נאמר: 'ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים': נפש נאמר ולא נפשות, שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד.

זאת ועוד שלא שינו אף את מלבושם!

ידוע שהופעתו החיצונית של האדם, משפיעה על פנימיותו, ואף מחשבותיו של האדם מושפעות מהופעתו החיצונית.

המגיד ממעזריטש, היה נוהג תמיד להזהיר, להתנהג כיאות גם בחיצוניות, ושלא לסגל אורחות נלוזים אף לא למראית עין ואף לא לשם שמים, כי מתוך לשמה, בא שלא לשמה…

וכבר היה מעשה ביהודי הקדוש מפשיסחא, שהוכיח פעם צעיר יהודי פורק עול, על צורת לבושו, והסממנים הגויים שבהופעתו.

היתמם הצעיר: ומנין לך שאברהם אבינו לא לבש בגדים דוגמת אלו?

השיבו היהודי הקדוש: זאת באמת לא אוכל לדעת איזה בגדים לבש אברהם אבינו, אך זאת כן אוכל לדעת, כי אם אנשים דוגמתך לבשו בגדים שכאלו, הקפיד הוא ללבוש בגדים אחרים!…

וכן פירש הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי" (במדבר כ"א), פירש רש"י: יושב הנגב – זה עמלק שנאמר "עמלק יושב בארץ הנגב" (במדבר י"ג), ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת 'כנענים' בידם, והם אינם 'כנענים'. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם! שנאמר: "אם נתון תתן את 'העם' הזה בידי".

ויש לשאול: מדוע לא החליפו העמלקים בגדיהם כבגדי הכנענים באופן מושלם, להיות ממש כמותם לא רק בלשונם אלא אף בהופעתם החיצונית, ואז היו ישראל בטוחים שאלו הם כנענים, וממילא היו מתפללים לה' שימסור בידם את העם 'הכנעני', ולא היה עולה בהם חשד מה להתחכם בגינו ולהתפלל על מסירת 'העם' סתם?

יתכן לומר שאם היו העמלקים לובשים אף את בגדיהם של הכנענים, היו הופכים לכנענים באמת, ותפילותיהם של ישראל על מסירת 'הכנעני', היו נענות מיד!…

מכאן נראה השפעת הלבוש. זכויות אלו הם שעמדו לאבותינו לגאולתם ממצרים בניסים ונפלאות. נסגל אף אנו לעצמנו ולדורות הבאים את מסורת אבותינו הקדושים ונזכה אף אנו לניסים ונפלאות ולגאולה שלימה אמן ואמן. שבת שלום ומבורך.

נושא: פרשת שמות