פרשת יתרו – אין יהודי כופר!

פעם ישב הסבא משפולא זצ"ל בחברת תלמידיו. שרויים היו בשמחה של מצוה, ושרו "ישמחו במלכותך". התלהבו התלמידים. והחלו למחוא כף. נענה הרבי ואמר: יש הסבורים שעל ידי מחיאת כפיים יגבירו את השמחה. אני סבור שאין למחוא כף אלא כשהרגשות גואים עד שהכפיים מנקשות מאליהן! פעם אחת שמעתי שיר זה עם מחיאת כף כזו, ומעשה שהיה כך היה.

משכבר הימים הייתי מלמד דרדקי ביישוב אחד, והיו שני נערים שאטמו אזנם ולבם, נעדרו מהשיעורים והשתובבו, אף הסתפחו לחברה רעה. הוריהם טרודים היו בפרנסת הבית, הנערים לא שעו למוסר וחברו לפרחחים נכרים, הסתבכו בפלילים ונמלטו אל היער, שם הפכו לכנופיית ליסטים אשר ארבה לעגלות הסוחרים העוברות ביער, שדדה ורצחה בלא רחם. התושבים קבלו בפני השלטון, ומפקד המחוז פנה לשר הפלך. סוף דבר גוייס גדוד שהחל בסריקת היער, והכנופיה נלכדה.

מה רבה היתה התדהמה, כאשר התגלה שבראשה עומדים שני נערים יהודים! יהודים – שודדים? יהודים – רוצחים? לא נשמע כדבר הזה! מיד נערך משפט בזק, ודינם נגזר לשריפה. כל תושבי הפלך נצטוו לחזות בהמתה, למען ישמעו וייראו.

המדורה הוכנה, הנידונים הובאו, ואז הסתודד הכומר עם המפקד, פנה אל הפושעים ואמר: "אין מיתה קשה כשריפה חיים, מיתה זו נגזרה עליכם, בשל היותכם יהודים גזלנים. אך אם תיאותו להמיר את דתכם – תומתו בתליה, כגזלנים גויים!"

ענו השניים ואמרו: "יהודים אנו, גם אם חוטאים ופושעים, גם אם גזלנים ורוצחים. יהודים אנו, וכיהודים נמות."

שמע הכומר, הסתודד עם המפקד, דיבר והתרגש, וניצח. פנה אל השניים ואמר: "אם תיאותו להמיר את דתכם – תנתן לכם חנינה, יפתח דף חדש!"

החליפו שניים מבטים, ושאלו: "מה נדרש מאתנו לעשות?"

אמר הכומר: "מאומה, רק לנשק את הצלב".

אמרו: "זה הכל? הבה, ונפטר!"

מיד רץ והגיש לכל אחד מהם צלב עץ. נטלו השניים את הצלב, הרימוהו – והטילוהו לארץ, ונשבר לרסיסים!

מיהר הכומר והסתודד עם המפקד: במה יוכלו להענישם? מה יכול להיות גרוע יותר מעליה על המוקד? והחליטו, שהידיים שניתצו את הצלב יישרפו לפני המוקד.

מיד הביאו חצובה ועליה קדירה מלאה זפת בוער, קשרו את ידיהם מעליה, וכולנו עומדים וחוזים במחזה. ואז, אז פצחו השניים בשירה, שרו "ישמחו במלכותך" – ובידיהם הכוויות, המפוחמות – מחאו כף… למחיאת כף כזו, לא נגיע לעולם!

סיפור אמיתי הוא, מעשה שהיה. אך מה מקורו, מהיכן שרשיו. מנין שאבו שניים אלו, שעברו כל עבירה, עוז ותעצומות להשאר ביהדותם ולשיר את שירם?

מן ההבטחה האלוקית שניתנה בפרשתנו, הבטחה אותה גילה לנו רבינו הרמב'ם ז"ל באיגרת תימן, וזו לשונו: "כבר הבטיחנו הבורא יתברך כאדם הנכנס ערב לחבירו, ודי לנו בערבותו, והודיענו שכל מי שעמד על הר סיני – שהם מאמינים בנבואת משה רבינו בכל התורה שמסר לנו, הם ובניהם ובני בניהם עד עולם! שכן אמר הקדוש ברוך הוא, יתברך: "בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם". לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא – שאינו מזרע האנשים ההם, ולא עמדו אבותיו על הר סיני!"

דברים ברורים ונחרצים: אין יהודי כופר! יכול יהודי לעבור עבירות, רחמנא ליצלן, ויכול הוא לתרץ את עצמו בהתרברבות של דברי כפירה רחמנא ליצלן. אבל בלבו יודע הוא את האמת, בלבו מאמין הוא, שייך הוא למעמד הגדול והנורא והנשגב שגם נשמתו השתתפה בו בראותה את הקולות והלפידים, ושמעה מפי הגבורה "אנכי ה' אלקיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"! והרי דבר אלוקינו יקום לעולם, 'ודברו לא ישוב ריקם, והוא אלוקיו של כל יהודי באשר הוא, וכולם כולם ישובו לכור מחצבתם, כי בנים הם לאביהם שבשמים, עם סגולה!

נושא: פרשת יתרו

תגיות: אמונה, יהודי, כפירה